נראה לי שהגיע הזמן לעשות פוסט נוסף על מיינדפלונס, במיוחד לאור התקופה הזו שאנחנו עוברים עכשיו בכל העולם.
מיינדפולנס, זהו מושג שהאופן המעשי ביותר שלו הוא המדיטציה שלו, והאופן התאורטי שלו הוא הרעיון של להיות נוכחים ו"מלאים" בהווה, במה שאנחנו עושים כרגע. בלי להיות על איזשהו מצב אוטומטי שאנחנו עושים דבר מסוים והמוח עובר מנושא לנושא ללא שליטה וללא מודעות למה שקורה איתנו.
הרעיון מאחורי זה הגיע מהבודהה, ההארה שאותה חווה בסופו של דבר והדרך אליה עברה דרך מורים שונים עד שהגיע לצורה של תרגול מדיטציית המניידפלונס(מה שבמזרח הרבה פעמים מכונה מדיטציית ויפסאנה).
הבודהה רצה להגיע לשורש הסבל האנושי ולהבין איך להתגבר עליו, בסופו של דבר לאחר שהוא ישב מתחת לעץ במשך כמה ימים רצופים הוא הבין ששורש הסבל נעוץ בתודעה האנושית ובכך שאנחנו לא מתפקדים עם התודעה שלנו כמו שצריך, המוח שלנו רץ מנושא לנושא ובקושי מתרכז במה שאנחנו עושים, תמיד מחפש את הדבר הבא ותמיד "לא מרוצה" תמיד חושב מה חסר ומשוטט בין זכרונות מבעבר ותכנונים לעתיד. מחשבות על צרות שאולי יבואו ועל כל דבר אחר.
המדיטציה הבסיסית ביותר של המיינדפולנס מבוססת בעצם על הנשימה שלנו, בדיוק כך- התרכזות ממושכת בנשימה ושימוש בה כעוגן לאורך כל המדיטציה. תהליך הנשימה מעניין במיוחד, כי אנחנו נושמים כל הזמן, לא מפסיקים כלל (אולי לכמה רגעים מידי פעם), אך רוב הזמן אנחנו לא שמים לב לנשימה, היא מתרחשת מאליה. מצד שני כאשר אנחנו כן מעבירים את תשומת הלב לנשימה שלנו, אנחנו שמים לב שאנחנו שולטים בנשימה ועם הנשימה מגיעות תחושות רבות שלא התוודענו אליהן.
הרעיון במדיטציה כאן הוא לשבת בצורה נוחה במשך 10-20 דקות (ואפשר אף יותר), ולהתרכז בנשימה, לא ל נסות לשלוט בנשימה, להאט או להאיץ אותה פשוט לשים לב שהיא שם. לתת לנשימות לזרום וללוות אותן עם התודעה שלנו. זה נשמע פשוט אך זה כלל לא כך, כי ברגע שנתחיל מחשבות רבות יתחילו להציף את התודעה שלנו, וכל פעם נחשוב אם התרגול שלנו נכון , אם הוא מספיק טוב או שלא.
לכן בכל פעם שיש מחשבה, רגש או איזשהו דחף לקום, לפקוח את העיניים או לעשות כל דבר אחר- פשוט נשים לב למה שעלה וניתן לחוויות האלו לחלוף, המחשבה, הרגש או הדחף הזה שצץ תוך כמה שניות עשוי להיעלם.
וגם אם למשך כמה רגעים דעתכם הוסחה מהתרגול, פשוט לחזור לנשימה ולהמשיך כאילו לא קרה כלום, להפך- זה ששמנו לב שהדעת הוסחה והחזרנו אותה כבר אומר שיש לנו מודעות לגבי מה שאנחנו חווים ושהתרגול שלנו הולך מעולה.
סביר להניח שתקופה הזו המון דאגות פחדים ומחשבות שונות יציפו את התודעה, וזה בסדר לחלוטין, פשוט להמשיך לתרגל, לתת לכל הדברים האלו לחלוף ולהשאיר את המיקוד ככל האפשר על הנשימה. בהצלחה !
מיינדפולנס, זהו מושג שהאופן המעשי ביותר שלו הוא המדיטציה שלו, והאופן התאורטי שלו הוא הרעיון של להיות נוכחים ו"מלאים" בהווה, במה שאנחנו עושים כרגע. בלי להיות על איזשהו מצב אוטומטי שאנחנו עושים דבר מסוים והמוח עובר מנושא לנושא ללא שליטה וללא מודעות למה שקורה איתנו.
הרעיון מאחורי זה הגיע מהבודהה, ההארה שאותה חווה בסופו של דבר והדרך אליה עברה דרך מורים שונים עד שהגיע לצורה של תרגול מדיטציית המניידפלונס(מה שבמזרח הרבה פעמים מכונה מדיטציית ויפסאנה).
הבודהה רצה להגיע לשורש הסבל האנושי ולהבין איך להתגבר עליו, בסופו של דבר לאחר שהוא ישב מתחת לעץ במשך כמה ימים רצופים הוא הבין ששורש הסבל נעוץ בתודעה האנושית ובכך שאנחנו לא מתפקדים עם התודעה שלנו כמו שצריך, המוח שלנו רץ מנושא לנושא ובקושי מתרכז במה שאנחנו עושים, תמיד מחפש את הדבר הבא ותמיד "לא מרוצה" תמיד חושב מה חסר ומשוטט בין זכרונות מבעבר ותכנונים לעתיד. מחשבות על צרות שאולי יבואו ועל כל דבר אחר.
המדיטציה הבסיסית ביותר של המיינדפולנס מבוססת בעצם על הנשימה שלנו, בדיוק כך- התרכזות ממושכת בנשימה ושימוש בה כעוגן לאורך כל המדיטציה. תהליך הנשימה מעניין במיוחד, כי אנחנו נושמים כל הזמן, לא מפסיקים כלל (אולי לכמה רגעים מידי פעם), אך רוב הזמן אנחנו לא שמים לב לנשימה, היא מתרחשת מאליה. מצד שני כאשר אנחנו כן מעבירים את תשומת הלב לנשימה שלנו, אנחנו שמים לב שאנחנו שולטים בנשימה ועם הנשימה מגיעות תחושות רבות שלא התוודענו אליהן.
הרעיון במדיטציה כאן הוא לשבת בצורה נוחה במשך 10-20 דקות (ואפשר אף יותר), ולהתרכז בנשימה, לא ל נסות לשלוט בנשימה, להאט או להאיץ אותה פשוט לשים לב שהיא שם. לתת לנשימות לזרום וללוות אותן עם התודעה שלנו. זה נשמע פשוט אך זה כלל לא כך, כי ברגע שנתחיל מחשבות רבות יתחילו להציף את התודעה שלנו, וכל פעם נחשוב אם התרגול שלנו נכון , אם הוא מספיק טוב או שלא.
לכן בכל פעם שיש מחשבה, רגש או איזשהו דחף לקום, לפקוח את העיניים או לעשות כל דבר אחר- פשוט נשים לב למה שעלה וניתן לחוויות האלו לחלוף, המחשבה, הרגש או הדחף הזה שצץ תוך כמה שניות עשוי להיעלם.
וגם אם למשך כמה רגעים דעתכם הוסחה מהתרגול, פשוט לחזור לנשימה ולהמשיך כאילו לא קרה כלום, להפך- זה ששמנו לב שהדעת הוסחה והחזרנו אותה כבר אומר שיש לנו מודעות לגבי מה שאנחנו חווים ושהתרגול שלנו הולך מעולה.
סביר להניח שתקופה הזו המון דאגות פחדים ומחשבות שונות יציפו את התודעה, וזה בסדר לחלוטין, פשוט להמשיך לתרגל, לתת לכל הדברים האלו לחלוף ולהשאיר את המיקוד ככל האפשר על הנשימה. בהצלחה !
