אחרי מה שהמציאות שלנו הפכה להיות בעידן הקורונה, די קל לשכוח מה קרה בתחילת השנה. למשל שקובי בראיינט נהרג בתאונת מסוק מחרידה יחד עם ביתו וקבוצה של חברים ומאמנים שמשחקים איתה כדורסל בבית הספר שקובי הקים.
קובי הקים בית ספר לכדורסל מתוך אמונה גדולה בעתיד של הכדורסל, ובעיקר העתיד של ליגת הנשים בכדורסל. אחד הרגעים המכוננים ככל הנראה בחייו היה כשהוא התראיין עם הבת שלו (כנראה לאחר משחק חשוב שהוא ניצח בו) דיברו על ההמשך של קובי בראיינט ומי ימשיך את המורשת שלו אחרי שהוא יפרוש, והבת שלו התערבה ואמרה "אבא אל תדאג זה עליי". כך שההפסד הזה של לאבד את שניהם יחד עם עוד שחקניות ומאמנים הוא כל כך גדול, אין ספק שהיו יוצאים הרבה דברים טובים מהקבוצה הזו שנספתה בתאונה הנוראית הזו.
במהלך השבועות שלאחר מכן בעיקר וקצת גם היום חיפשתי סרטונים, ראיונות וטיפים שקובי נתן לאנשים. את הניסיון שהוא חלק מחייו,וזה לא מעט בכלל. אחד הדברים שסקרנו אותי במיוחד הוא הרעיון הבא שהוא הביא באחד הראיונות המפורסמים ביותר שלו:
בשביל לעבוד בצורה יסודית במיוחד על כישורי הכדורסל שלו, הוא החליט לחזור בעצם לבסיס של הבסיס של הכדורסל. בזמן שבחטיבה והתיכון רוב השחקנים הצעירים הסתמכו בעיקר על הכישרון הטבעי שלהם והנתונים הפיזיים, כך שהשחקנים שהיו גדולים וחזקים פיזית ויכלו לזרוק את הכדור מספיק טוב הפכו מהר מאוד להיות השחקנים הבולטים.
קובי בצעמו לפי מה שהוא מתאר היה מאוד רזה, ודי חלש פיזית ולא מספיק גבוה, בטח שלא כמו אלו הבולטים בקבוצה.
לכן הוא התמקד במיומנות בסיסית, נגיד כדרור או זריקת עונשין, והתאמן עליה בצורה מאוד מבוקרת במשך חצי שנה, 180 יום של עבודה ממוקדת שהביאה אותו להצטיין במיומנות אחת בכל פעם. אחרי כשנתיים (כ4-5 מיומנויות בסיסיות שהוא רכש) הוא עשה קפיצה כל כך גדולה שהוא נהיה אחד השחקנים הבולטים ביותר. ואחרי שהוא גבה וגדל לממדים הסופיים שלו- לאף אחד כבר לא היה סיכוי מולו באחד על אחד. למעשה 180 יום זה פשוט כל כך הרבה, לפי לא מעט מחקרים 90 יום בלבד כבר מספיקים להפוך הרגל להיות מוטמע וחשוב באורך החיים. לפי מחקרים אחרים תוך משהו כמו חודשיים המוח שלנו כבר לומד לבנות מסלולים עצביים חדשים! כלומר המוח שלנו ממש משתנה ועובד בצורה אחרת ממה שהוא היה.
לכן הרעיון של הפוסט הוא לעודד אתכם לקחת מיומנות אחת, בכל דבר שיהיה כל נושא ולקחת 180 יום להשקיע בו בצורה ממוקדת. במיוחד אם זה נושא שאתם תקועים בו, מקצוע שאתם לומדים בבית הספר או האוניברסיטה. פשוט לקחת חצי שנה ולהשקיע הרבה בצורה הכי בסיסית. קשה להאמין כבר אפשר להתקדם בצורה ממוקדת.
בהצלחה עם בחירת הנושא והמיומנות שלכם, וקביעת הדרך הטובה ביותר להתמיד עם ההשקעה במשך חצי שנה, אפשר למשל לקבוע מטרות קטנות יותר בתוך החצי שנה, נניח בכל שבוע לקבוע מטרה מסוימת להגיע אליה וכך למקסם את ששת החודשים ברמה של התקדמות קטנה מאוד בכל שבוע.
קובי הקים בית ספר לכדורסל מתוך אמונה גדולה בעתיד של הכדורסל, ובעיקר העתיד של ליגת הנשים בכדורסל. אחד הרגעים המכוננים ככל הנראה בחייו היה כשהוא התראיין עם הבת שלו (כנראה לאחר משחק חשוב שהוא ניצח בו) דיברו על ההמשך של קובי בראיינט ומי ימשיך את המורשת שלו אחרי שהוא יפרוש, והבת שלו התערבה ואמרה "אבא אל תדאג זה עליי". כך שההפסד הזה של לאבד את שניהם יחד עם עוד שחקניות ומאמנים הוא כל כך גדול, אין ספק שהיו יוצאים הרבה דברים טובים מהקבוצה הזו שנספתה בתאונה הנוראית הזו.
במהלך השבועות שלאחר מכן בעיקר וקצת גם היום חיפשתי סרטונים, ראיונות וטיפים שקובי נתן לאנשים. את הניסיון שהוא חלק מחייו,וזה לא מעט בכלל. אחד הדברים שסקרנו אותי במיוחד הוא הרעיון הבא שהוא הביא באחד הראיונות המפורסמים ביותר שלו:
בשביל לעבוד בצורה יסודית במיוחד על כישורי הכדורסל שלו, הוא החליט לחזור בעצם לבסיס של הבסיס של הכדורסל. בזמן שבחטיבה והתיכון רוב השחקנים הצעירים הסתמכו בעיקר על הכישרון הטבעי שלהם והנתונים הפיזיים, כך שהשחקנים שהיו גדולים וחזקים פיזית ויכלו לזרוק את הכדור מספיק טוב הפכו מהר מאוד להיות השחקנים הבולטים.
קובי בצעמו לפי מה שהוא מתאר היה מאוד רזה, ודי חלש פיזית ולא מספיק גבוה, בטח שלא כמו אלו הבולטים בקבוצה.
לכן הוא התמקד במיומנות בסיסית, נגיד כדרור או זריקת עונשין, והתאמן עליה בצורה מאוד מבוקרת במשך חצי שנה, 180 יום של עבודה ממוקדת שהביאה אותו להצטיין במיומנות אחת בכל פעם. אחרי כשנתיים (כ4-5 מיומנויות בסיסיות שהוא רכש) הוא עשה קפיצה כל כך גדולה שהוא נהיה אחד השחקנים הבולטים ביותר. ואחרי שהוא גבה וגדל לממדים הסופיים שלו- לאף אחד כבר לא היה סיכוי מולו באחד על אחד. למעשה 180 יום זה פשוט כל כך הרבה, לפי לא מעט מחקרים 90 יום בלבד כבר מספיקים להפוך הרגל להיות מוטמע וחשוב באורך החיים. לפי מחקרים אחרים תוך משהו כמו חודשיים המוח שלנו כבר לומד לבנות מסלולים עצביים חדשים! כלומר המוח שלנו ממש משתנה ועובד בצורה אחרת ממה שהוא היה.
לכן הרעיון של הפוסט הוא לעודד אתכם לקחת מיומנות אחת, בכל דבר שיהיה כל נושא ולקחת 180 יום להשקיע בו בצורה ממוקדת. במיוחד אם זה נושא שאתם תקועים בו, מקצוע שאתם לומדים בבית הספר או האוניברסיטה. פשוט לקחת חצי שנה ולהשקיע הרבה בצורה הכי בסיסית. קשה להאמין כבר אפשר להתקדם בצורה ממוקדת.
בהצלחה עם בחירת הנושא והמיומנות שלכם, וקביעת הדרך הטובה ביותר להתמיד עם ההשקעה במשך חצי שנה, אפשר למשל לקבוע מטרות קטנות יותר בתוך החצי שנה, נניח בכל שבוע לקבוע מטרה מסוימת להגיע אליה וכך למקסם את ששת החודשים ברמה של התקדמות קטנה מאוד בכל שבוע.
בלי קשר, קובי בראיינט הוא גם בטופ 5 בהיסטוריה של נב"א בהכי הרבה נקודות נכון?
השבמחקזה נכון, זמן קצר לפני התאונה השחקן לברון ג'יימס עבר אותו במספר הנקודות והחליף את המקום שלו. קובי צבר בקריירה שלו 33,643 נקודות ! שזה מספר עצום!
מחקאיזה מקום הוא בטופ 5?
מחקכרגע רביעי אחרי שלברון עקף אותו יום לפני התאונה. יש הערכות לפיהן לברון יגיע למקום הראשון (אם הוא באמת ישחק עד גיל 40 בלי היעדרויות משמעותיות הוא בהחלט צפוי להגיע לשם)
מחקיש סיכוי למישהו אחר להקדים את לברון? עוד מישהו שמתקרב לקובי מבחינת הנקודות?
מחקכרגע לא נראה שיש איום ממשי ללברון או קובי. יש את ג'יימס הארדן, סטף קרי וקווין דוראנט, הם קולעים לא מעט וכבר נמצאים במיקומים לא רעים בטבלה אבל הם כבר בגיל 30+ כך שרק בתנאי שהם יישארו בכושר שיא וימשיכו לקלוע הרבה, אולי עוד 3-4 שנים אחד מהם יתחיל להיות איום ממשי. (דוראנט לא שיחק בכלל בעונה הזו, וסטף קרי לא שיחק הרבה העונה בגלל פציעה)
מחקיש סיכוי שעוד כמה שנים לקלוע 30 אלף נקודות בnba כבר לא יהיה יוצא דופן וטופ 5?
השבמחקאם עוד שחקנים יתחילו לקלוע שלשות בקצב של סטף קרי וג'יימס הארדן (250-300 שלשות לעונה), אז יש מצב. אבל זה ייקח כמה שנים לפחות ואולי בסוף יכניסו שינוי לחוקים שיגרמו לשחקנים לזרוק יותר מ2 ולהיכנס לסל יותר מאשר לזרוק שלשות.
מחק